ה"פ 257/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חוזה פיתוח שנחתם בין מינהל ממשלתי לבין יזם פרטי, קרו, בנוגע להקמת מבנה תעשייה על חלקת אדמה. החוזה כלל סעיף שחייב את קרו לשלם למינהל אגרה עבור כל בנייה נוספת מעבר למה שנקבע בחוזה. במהלך המשא ומתן נוספה הוראה המגבילה דרישה זו למצבים בהם נוספה קומה נוספת לבניין. המינהל טען כי יש להיות זכאי לתשלומים נוספים בגין כל עלייה בכושר הבנייה, ואילו קרו טען כי עליו לשלם רק עבור תוספת קומה אחת. בית המשפט בחן את מסמכי המכרז ומצא עמימות באשר לנסיבות שהביאו למחיקת ההוראה הכללית ולהוספת התנאי המיוחד. עם זאת, היה ברור כי בכוונת המינהל לוותר על זכותו לגבות תשלום בגין כל בנייה נוספת מלבד תוספת קומה. בית המשפט פירש את החוזה לטובת קרו, והדגיש כי חוזים צריכים להתפרש מבחינה מסחרית וכלכלית. בנוסף, ציין בית המשפט כי מכתב דרישת המינהל אינו מבחין בין סוגים שונים של תוספות בנייה, ולכן לא ניתן לקבוע אילו תוספות נבעו מהתוספת לקומות. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי המינהל רשאי לגבות אגרת היתר בגין תוספת בנייה הנובעת משתי הקומות שנוספו. ככלל, דחה בית המשפט את עמדות הצדדים הקיצוניות, וקבע כי המינהל יכול לגבות תשלום נוסף רק בגין הבנייה הקשורה לקומות שנוספו כמפורט במצב המיוחד.