עע"מ 10811/04

תקציר

בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' צור) מיום 27.10.04 ביקשו המערערים, בני משפחה המתגוררים באזור סוואחרה, מעמד של תושבי קבע בישראל. הם טענו לתושבות בתוך שטחה המוניציפאלי של ירושלים מאז 1964, אך במפקד האוכלוסין של 1967 הם לא נרשמו כתושבי ירושלים ובמקום זאת צוינו במפקד האוכלוסין של אזור בית לחם כתושבי אל-הרדאן, דבר שאינו מזכה אותם בתושבות קבע בירושלים. למרות בקשות חוזרות ונשנות בשנים 1985, 1995, 1999 ו-2003, בקשותיהם נדחו. נערך דיון במהלכו התגלו סתירות וסתירות בדיווחי המערערים בדבר מקום מגוריהם המקורי והשתתפותם במפקד. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק נגדם, והסכים עם מסקנת המשיב הממשלתי כי הראיות אינן תומכות בטענותיהם. במהלך הערעור חזרו המערערים על עמדתם וטענו לבלבול במהלך השינויים משנת 1967 ולסוגיה הנפרדת של גדר ההפרדה הפוגעת בחופש התנועה שלהם. לטענתם, בית משפט קמא לא בחן את הנושא באופן עצמאי והסתמך יתר על המידה על ממצאי המשיב. בית המשפט לעניינים מנהליים התמקד בעקרונות השיפוט, והסביר כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו פועל כבית משפט פרוצדורלי ומוגבל ביכולת הביקורת שלו לאמות המידה של בית המשפט הגבוה לצדק. המערערים, לטענת בית המשפט, לא הצליחו לבסס תשתית עובדתית חזקה דיה כדי להפוך את החלטת המשיב. למרות הביקורת על הטיפול המאוחר של המשיב בטענות המערערים, בית המשפט לא מצא סיבה עניינית להפוך את ההחלטה לשלול תושבות. פסק הדין הדגיש כי המערערים יוכלו לפנות שוב למשיב אם יתגלו ראיות חדשות, תוך הדגשת הצורך בפתרון הומניטרי בשל השפעתה של גדר ההפרדה. לפיכך, הערעור נדחה, אך בית המשפט לא הטיל כל הוצאות, בהתחשב בנסיבות.