בג"צ 1347/18

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בסוגיית חיסיון פסיכולוג-מטופל בתביעה אזרחית לפי החוק למניעת הטרדה מינית. העותרת, שטענה כי נגרם לה נזק נפשי עקב הטרדה לכאורה במקום העבודה, נדרשה מהמשיבים לחשוף את רישומי הטיפול הפסיכולוגי שלה. בתחילה פסק בית הדין האזורי לעבודה נגד העותר, תוך שהוא קובע את הרלוונטיות של הרישומים לתיק ומצטט פסיקות קודמות לפיהן אין בטענת התובע כדי להאפיל על זכותו של הנתבע לראיות שעשויות לסייע להגנתם. העותרת ערערה על כך, תוך הדגשת הפגיעה בפרטיות והפגיעה הפוטנציאלית בהליך הטיפולי שלה. בית הדין הארצי לעבודה אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי הערכת מצבה הנפשי של התובעת מחייבת גישה של מומחים לרישומים אלה, תוך נקיטת אמצעי סודיות. עם זאת, בג"ץ התערב והדגיש את החשיבות החברתית של חיסיון פסיכולוג-מטופל, במיוחד במקרים של הטרדה מינית, ואת ההשפעה המרתיעה הפוטנציאלית על מבקשי טיפול אם פרטיות זו לא תכובד. בית המשפט הכיר בעקרון "מקבילת הכוחות", והציע כי כל בקשה להפרת סודיות חייבת להיות מוצדקת באופן מהותי, תוך העדפה לשמירה על הפרטיות אלא אם הדבר נחוץ באופן קריטי. משכך, ביטל בית המשפט את ההחלטות הקודמות, וקבע כי הרשומות הפסיכולוגיות נותרות חסויות ולא ייחשפו להערכת מומחים בפני המשיבים, תוך הכרה באיזון המהותי בין חשיפת האמת לבין שמירה על הפרטיות בתביעות נזיקין הכרוכות בנזק נפשי.