ע"א 3519/02

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על פסק דין קודם שפסק לטובת המשיב בעניין הבעלות בנכס. הסכסוך המקורי התגלע בין המערערת, שתבעה את הנכס בירושה מאמם, לבין המשיב, רשות הפיתוח. על פי רישומי הרישום, רשות הפיתוח הייתה הבעלים החוקיים של הנכס, והמערערים לא סיפקו כל רישום חוקי של זכויות אמם בנכס. מאחר שהמערערת לא הצליחה להוכיח את טענת הבעלות, אישר בית המשפט את הקביעה הקודמת לפיה רשות הפיתוח היא הבעלים היחיד של הנכס. בנוסף, מצא בית המשפט כי המערער לא החזיק בנכס זמן רב דיו כדי לטעון לחזקה שלילית, וחוסר מחאתו של המשיב לאורך השנים העיד על הסכמתו לחזקתו של המערער. משכך, נחשב המערער כבעל רישיון, ומאחר שלא שילמו אגרות כלשהן בגין השימוש בנכס, ניתן היה לבטל את הרשאתם להחזיק בו בכל עת. עוד ציין בית המשפט כי הליך הסדר המקרקעין לא השפיע על פסק הדין, ואין לאפשר למערערת לעכב את הפינוי באמצעות הגשת תביעה נפרדת לפקיד ההסדר. השופטת רות לבכר שרון נתנה את פסק הדין והמליצה על דחיית הערעור, והמערערת חויבה לפנות את הנכס עד ליום 1.1.2009 ולשלם את הוצאות המשפט של המשיב.