סע"ש 10844-03-18

תקציר

התובע, תושב שכם, עבד אצל הנתבעת – חברה שבסיסה במושב משמר שבעה המתכננת, מעצבת ומייצרת מוצרי נירוסטה – בין השנים 2011 ל-2018. התובע טען כי לא ניתנו לו תלושי שכר, זכויות משפטיות או זכויות סוציאליות במהלך העסקתו והוא פוטר ללא שימוע וללא פיצויי פיטורים. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע לא היה עובד שלהם אלא סוחר שביקר בחברה מעת לעת. בית הדין צידד בתובע, ואישר את מעמדו התעסוקתי ואת הזכאויות הנובעות מכך. תקופת ההעסקה נקבעה ליום 31.12.2015 ועד ליום 16.1.2018, במהלכה השתכרה התובעת שכר חודשי של 7,500 ₪ במחצית הראשונה ו-8,000 ₪ במחצית השנייה. הנתבעים חויבו לפצות את התובע בגין מספר הפרות, לרבות אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, הפרת חוק הגנת השכר, פיטורים שלא כדין ללא הודעה מוקדמת או שימוע ואי תשלום פיצויי פיטורים. בנוסף, נפסקו לתובעת תשלומי פדיון בגין חופשה שנתית, החזרי נסיעות והטבות נוספות המפורטות בצו הרחבת התעשייה הרלוונטי. עם זאת, חלק מטענות התובעת, כגון דמי חגים ואובדן זיכוי ממס, נדחו. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת מס' 1, הבעלים והמנהל של הנתבעת מס' 2, אינה אחראית במשותף להעסקתה של התובעת, והבקשה להרמת מסך ההתאגדות משתמעת אך לא צוינה במפורש בתביעה ולכן נדחתה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 62,272.50 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף 6,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.