ת"פ 19276-10-12

תקציר

הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בקשירת קשר לביצוע פשע ובקבלת נכסים שהושגו בפשע. עובדות כתב האישום פירטו את מעורבותו של הנאשם בתוכנית לשדוד טלפונים סלולריים מעוברי אורח. הנאשם ישב במרחק קצר מהמקום בזמן ששותפיו איימו על שני קטינים, דקרו אחד מהם ברגלו וגנבו טלפון נייד. בהמשך מכר הנאשם את הטלפון תמורת 100 ש"ח. תסקיר שירות המבחן פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות גילו הצעיר, חוסר בגרותו ומצבו המשפחתי הקשה בעקבות גירושי הוריו. קצינת המבחן אמנם לא המליצה על הליך טיפולי לנאשם, אך כן המליצה על עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים. הן התביעה והן הסנגורים ביקשו לכבד את הסדר הטיעון, אך לא הסכימו על חומרת העונש בטווח המוסכם. התביעה ביקשה לגזור עונש ברף הגבוה יותר, ואילו ההגנה ביקשה עונש קל יותר, תוך הדגשת חלקו השולי של הנאשם בביצוע העבירה, הודאתו המוקדמת ונסיבותיו האישיות. השופט הסכים לכבד את הסדר הטיעון והטיל את העונש הקל ביותר האפשרי בטווח המוסכם. עונש זה כלל שישה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, שישה חודשי מאסר על תנאי נוספים וקנס בסך 1500 ש"ח שישולם לכל אחד משני הקורבנות. החלטת השופט התבססה על חלקו השולי של הנאשם בעבירה, נסיבותיו האישיות, חוסר האמפתיה שלו לנפגעות והיעדר המלצה לטיפול. פסק הדין התייחס גם לזמן שהנאשם כבר שהה במעצר בית. השופט הדגיש את חשיבות הענישה הפרטנית ואת ההבחנה בין מעצר בית למעצר, ובסופו של דבר ביקש להטיל על הנאשם עונש שיקומי.