ע"פ 9651/05

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה לראיות נוספות בתיק הערעור תידחה, שכן לא שוכנע כי קו הצדק מחייב הגשת הראיות הנדונות, חרף קיומו של עניין בסופיות הדיון. הראיות מתייחסות לעדותו של יגל, אשר לכאורה יש ברשותו מידע שלא היה זמין למערער במהלך המשפט, אולם בית המשפט מצא כי המערער יכול היה לגשת למידע זה מוקדם יותר. יתר על כן, בית המשפט קבע כי לעדותו של יגל אין משקל מספיק כדי להצדיק הגשת ראיות חדשות, שכן לא נראה שהיא עשויה לשנות את תוצאות המשפט. באשר לטענות המתלוננת נגד אביה, הבהיר בית המשפט כי יש לדון במסגרת הערעור בטענות שהעלה בא כוח המערערת ביחס לתלונות אלה. עוד ציין בית המשפט כי לא היה מקום לצרף את הראיות הנוספות עצמן לבקשה. בהמשך לטענות בערעור על הכרעת הדין, הדגיש בית המשפט כי ממצאים המבוססים על מהימנות עדים נותרים ככלל לשיקול דעתו של בית משפט קמא ויבוטלו רק במקרים חריגים. בית המשפט מצא כי ניתוחו של בית משפט קמא את הראיות והעדויות היה מקיף וראוי, ולפיכך לא הייתה עילה להתערב. בית המשפט התייחס גם להעלמת עדותה של המתלוננת והסביר כי מדובר בתופעה שכיחה בקרב נפגעי עבירות מין ואין ליתן לה משקל שלילי, במיוחד כאשר מדובר בקורבן קטין. כמו כן נבדק מצבה הנפשי של המתלוננת ובית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי היא תומכת בגרסתה לאירועים. בית המשפט דחה את הטענה כי היה על בית משפט קמא לאפשר למערערת לחקור את המתלוננת על תלונותיה ההדדיות עם אביה, בקובעו כי ניתן לתקוף את מהימנותו של עד בגבולות החוק. בית המשפט הסכים עם מגבלתו של בית משפט קמא על החקירה והדגיש כי הגנת המערער לא קופחה בעניין זה. כן טופלו מחדלי החקירה הנטענים על ידי המערער, ובית המשפט קבע כי כשלים אלה אינם שוללים את גוף הראיות הקיים, ואף אינם מעוררים ספק סביר. באשר לאי זימונם של עדים מסוימים, ציין בית המשפט כי המערער יכול היה לזמן אותם בעצמו ולכן לא יכול היה להתלונן על היעדרותם. בית המשפט דחה גם טענות לא רלוונטיות נגד החוקר ושופט בית המשפט קמא, וקבע כי הן אינן מבוססות. בסופו של דבר, הערעור על פסק הדין נדחה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא. גם הערעור על גזר הדין נדחה, ובית המשפט קבע כי העונש הולם בהתחשב באופי העבירה.