ת"א 47994-02-14

תקציר

התובעת, שהייתה נשואה למתי פיכמן, הגישה תביעה להוכחת זיוף הסכם המחאה, שמטרתו להעביר משכנתא על ביתה לאביו, משה פיכמן. התובעת התגרשה ממתי ובהמשך גילתה כי המשכנתא על ביתה הוטלה על הנתבע, שותפו של מתי במיזם עסקי כושל. התובעת טענה כי חתימתה וחתימתו של משה על הסכם ההמחאה, כמו גם חתימת האימות של עורך הדין שמחה חייט, זויפו. הנאשם טען כי נפגש עם שמחה חייט ואישר את אמיתות החתימות על המסמכים. עם זאת, בנו של עורך הדין העיד כי אביו היה עיוור באותה עת ולא יכול היה לאמת חתימות. בית המשפט מצא את חוות הדעת המומחית של התובעת, שהגיעה למסקנה כי החתימות זויפו, משכנעת יותר בשל ניסיונו הרב של המומחה והזנת הנתונים השגויה של הנתבעת. גם יתר הראיות והעדויות תמכו בגרסת התובע יותר מאשר בגרסת הנתבע. הימנעותו של הנתבע מהבאת עדים רלוונטיים לעדות, לרבות מתי פיכמן, יוחסה לחובתו, ואילו הימנעותה של התובעת מזימון מתי להעיד מטעמה הייתה סבירה בנסיבות העניין. לפיכך, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי הסכם ההמחאה אינו תקף, והמשכנתא נותרה בעיזבונו של משה פיכמן. הנתבע חויב בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין.