עמ"נ 29825-10-11

תקציר

הערעור מתייחס לארנונה, ארנונה המוטלת על נכס הממוקם בהרצליה. המערערת טענה כי הנכס אינו שמיש ולכן יש לפטור אותו מארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. המשיבה, עיריית הרצליה, טענה אחרת, וקבעה כי הנכס שמיש. השאלה העיקרית הייתה האם הנכס אכן אינו ראוי לשימוש, ואם כן, כאשר המערערת מסרה הודעה לעירייה על כך. בית המשפט קבע, כי על המערערת מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי הנכס אינו ראוי לשימוש. המערערת טענה כי הנכס אינו ראוי למגורים בשל היעדר חלונות, ריצוף וחיבורים לתשתיות חיוניות, והגישה חוות דעת מומחה המעריכה את עלות הפיכת הנכס לשמיש בכ-2,500,000 ₪. המשיב לא הביא ראיות מספיקות לסתור את טענות המערערת בדבר מצב הנכס. לפיכך, קיבל בית המשפט את עמדת המערערת כי הנכס אינו שמיש. באשר לתקופת ההודעה קבע בית המשפט כי הבקשה הראשונית לפטור בגין נכס פנוי אינה מהווה הודעה לפי סעיף 330. המערערת מילאה את דרישת ההודעה רק ביום 15.1.2009. כך, הייתה המערערת זכאית לפטור מארנונה ממועד זה ואילך. הערעור התקבל בחלקו, והעירייה חויבה בהוצאות המערערת בסך 10,000 ₪.