ת"א 49309-11-11

תקציר

התובעת תובעת את הנתבעים לפירעון שלוש הלוואות בסך כולל של למעלה מחמישה מיליון שקלים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, שלא נפרעו במועדי הפירעון. הנתבעים טוענים כי הסכמי ההלוואה אינם אמיתיים והינם הסכמים למראית עין בלבד, ולכן אין להחזירם. בית המשפט מקבל את תביעת התובע במלואה. הראיות שהציגה התובעת, לרבות הסכמי ההלוואה עצמם, נסיבות עריכתם ועדויות התובעת ועדיה, משכנעות את בית המשפט כי ההסכמים תקפים ומחייבים. מנגד, הנתבעים אינם מביאים כל ראיה מוצקה שתתמוך בטענתם כי ההסכמים נועדו למראית עין בלבד. בית המשפט מוצא את גרסת התובע אמינה ועולה בקנה אחד עם המסמכים והעדויות, בעוד גרסת הנתבעים מעורפלת, חסרת תימוכין וחסרת אמינות. טענת הנתבעים כי ההסכמים נערכו לנוחיות האוליגרכים, ללא כוונה אמיתית לכבדם, אינה מוכחת ונראית כניסיון להתגונן מפני הטענה. בית המשפט מדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים להוכיח את טענתם לחוזה למראית עין, דבר שלא עשו. התנהלות הנתבעים, לרבות ניסיונותיהם לעכב את הפירעון ואי הצגת ראיות משמעותיות, מחזקת אף היא את עמדת התובע. ככל שהתביעה מתקבלת, הנתבעים חייבים ביחד ולחוד לשלם לתובע את מלוא הסכום הנתבע, כולל ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות משפט.