תמ"ש 50982-02-12

תקציר

התובעת, שהייתה פסולה מבחינה משפטית, תבעה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח ולקבל מזונות מעיזבונו. הנתבעים היו מנהל העיזבון ובנו של המנוח. בית המשפט קיבל את טענת התובע בחלקה. ראשית, בית המשפט קבע כי התובע הוא אכן בן זוגו הידוע בציבור של המנוח. עדים רבים אישרו כי בני הזוג חיו כבעל ואישה, והשתתפו יחד באירועים משפחתיים. מצבה הנפשי של התובעת היה טוב יחסית והייתה לה הבנה ובחירה רצונית להיכנס למסגרת זוגית. העובדה שהתובע והמנוח חיו יחד במשך שבע שנים וניהלו משק בית משותף תמכה אף היא בקביעה זו. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי קיים הסכם תקף בין הצדדים הקובע את ההפך, קרי, כי הם אינם ידועים בציבור. ההסכם לא בוטל על ידי האפוטרופוס של התובעת בתוך פרק הזמן, ולכן נותר בתוקף. באשר לזכותה של התובעת למזונות מן העיזבון, קבע בית המשפט כי ההסכם הקובע אחרת אינו תקף, שכן זכות זו אינה ניתנת להתניה. עוד הדגיש בית המשפט כי השיהוי שביצעה התובעת בהגשת התביעה לא גרע מזכותה למזונות, מה גם שלא יכלה לפעול בכוחות עצמה ואין לייחס לה את השיהוי שנעשה על ידי האפוטרופוס שלה. מנגד, דחה בית המשפט את תביעת התובעת למחצית מרכושו של המנוח בשל חזקת השיתוף, שכן התובע לא הוכיח כל כוונה לחלוק בנכסים, ונטל ההוכחה בעניין זה היה גבוה במיוחד עבור ידועים בציבור. לבסוף, בית המשפט הורה למנהל העיזבון לשלם לתובע 100,000 ₪ כמזונות מהעיזבון, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ שישולמו על ידי הנתבעים בהתאם לחלקם היחסי בעיזבון.