ע"ז 19855-11-20

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי יש לתקן צו ירושה הנוגע לעיזבון אישה משנת 2011. הצו לא כלל את בנה הביולוגי של האישה כיורש, ובמקום זאת הוריש את כל העיזבון לבעלה. הבן לא עודכן על הליכי הירושה ונודע לו עליהם רק בשנת 2015, לאחר שפנה לרשם הירושה. השופט קבע כי בקשת הבן לתיקון הצו, שהוגשה בשנת 2020, אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, וכי הבן לא התמהמה שלא לצורך בהגשת הבקשה. הצו היה צריך לכלול את הבן כיורש, קבע השופט, משום שהרצון בצו ירושה שישקף את רצונו של המנוח היה בסופו של דבר חשוב יותר. עוד קבע השופט כי על הצו להכיר באפשרות של יורש נוסף – בנו השני של המנוח, שחי בעיראק – וכי חלקו של בן זה בעיזבון יעבור לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. לבסוף, השופט הורה למשיב, בעלה של המנוחה, לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המבקש, וקבע כי ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.