ת"פ 4062-09-22

תקציר

הנאשמים הורשעו בעבירה על סעיף 243(ה) לחוק התכנון והבניה בכך שהשתמשו באדמתם – שחלקה מיועדת לחקלאות וחלקה למגורים – לאחסון עסק בלתי מורשה. המבנה המדובר, ששטחו 300 מ"ר, נבנה בהיתר אך נעשה בו שימוש בניגוד למטרות המותרות. הנתבע, דייר במקרקעין, ממשיך בשימוש האסור מאז שנת 2004. בעקבות פעולות אכיפה והטלת קנס מנהלי בסך 200,000 ₪, ביקש הנאשם להישפט. כתב האישום תוקן כך שהמבנה נבנה בהיתר, והנאשם הודה בעבירה. בית המשפט הורה על דחיית בקשה לצו שיפוטי בהתחשב בגזר הדין הצפוי. הן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן לקנס. הפרקליטות הדגישה את חומרת העבירה וביקשה קנס של 300 אלף שקל, בעוד הנאשם ביקש קנס נמוך יותר בשל קשיים כלכליים והאפשרות להכשיר את השימוש שלהם בקרקע. בית המשפט, בהתייחסו לחוקים הרלוונטיים ולמקרים קודמים, ראה בקנס המנהלי את נקודת המוצא לקביעת המתחם. בהתחשב בייעוד החקלאי החלקי של הקרקע, בעבירה הממושכת ובמאמצי הנאשם להכשיר את השימוש בהם, קבע בית המשפט את המתחם על 300,000 ₪. עם זאת, מתוך הכרה בבעיותיו הכלכליות של הנאשמים ובאפשרות להכשיר את עסקיהם, הטיל בית המשפט את הקנס המנהלי המקורי בסך 200,000 ₪, שישולם ב-36 תשלומים חודשיים. בנוסף, הוצא צו איסור פרסום על המבנים המוזכרים בכתב האישום, שנכנס לתוקף כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין. בית המשפט הכיר בזכות הערעור כדין וציין את נוכחות הצדדים במהלך ההודעה.