ס"ע 46001-05-11

תקציר

פסק הדין דן בתחולת חוק ההתיישנות על תביעה שהגישו עובדי מדינה שהועברו מתוכנית פנסיה תקציבית לתוכנית פנסיה צוברת. בית המשפט קובע כי עילת התביעה קמה בספטמבר 2000 עת עברו התובעים מהפנסיה התקציבית לפנסיה הצבורה. התובעים טענו כי זכותם לפנסיה תקציבית צריכה להיקבע בעת הפרישה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי בחירה במסלול פנסיוני היא החלטה חד פעמית המכתיבה צבירת זכויות, שיעורי הפרשה וניכויים מהשכר. בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת שתמכה בדעה זו. פסק הדין התייחס גם להסכם המעבר שנועד לבטל בהדרגה את הפנסיות התקציביות בשל התחייבויותיהן האקטואריות, והסביר כי מועד המעבר מתוכנית פנסיה אחת לאחרת הוא מועד קבוע ויציב. בית המשפט הוסיף ודחה את טענות התובעים כי חתימתם על טפסי ההצטרפות לפוליסת הביטוח של המנהלים זויפו, וקבע כי התובעים ידעו או היו צריכים לדעת על השלכות המינוח בו נעשה שימוש בתלושי השכר שלהם. בנוסף, חלק מהתובעים קיבלו הודעות על אי תשלום פרמיות מחברת הביטוח. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים לא נקטו "זהירות סבירה" כנדרש בחוק ולכן תביעתם נדחתה משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות.