דנ"מ 10205/17

תקציר

בפסק דין זה בחן השופט ביסודיות את הבקשות לדיון נוסף וקבע כי יש לדחותן. ההחלטה התבססה על המסקנה כי פסק הדין אינו קובע הלכה הסותרת פסיקה קודמת כלשהי של בית המשפט העליון, ואף אינו מציג עניין בעל חשיבות, קושי או חידוש משמעותי המצדיק דיון נוסף. השופט הדגיש כי דיונים נוספים הם נדירים ושמורים למקרים חריגים בהם ניתן פסק דין מיוחד וייחודי. פסק הדין עסק בעיקר בפרשנותם ותחולתם של חוקי עזר עירוניים הנוגעים לחוקי הסלילה והתיעול הישנים והכריע במחלוקות ספציפיות בין הצדדים המעורבים ללא השלכות רחבות. חיפה כימיקלים ובזן טענו כי פסק הדין מייצג שינוי בחלוקת האחריות המקובלת בין בתי המשפט וקבע כלל חדש בנוגע להיטלים. עם זאת, השופט מצא כי טענות אלה אינן מבוססות, שכן פסק הדין לא קבע תקדים משפטי חדש ולא סטה מהחוקים הקיימים. במישור הפרוצדורלי, פעלה ערכאת הערעור במסגרת סמכותה, ואף פתרה מחלוקות עובדתיות שכן היו ברשותה החומרים הדרושים, אשר שללו את הצורך להחזיר את התיק לבית המשפט הפרוצדורלי. פסק הדין לא שינה באופן משמעותי את נורמות ההיטל על חיבורי תשתיות עירוניות, כפי שנקבעו בעבר במקרים כמו לרר. השופט הגיע למסקנה כי התנאים לדיון נוסף כפי שנקבע בחוק בתי המשפט אינם מתקיימים ודחה את הבקשות מבלי להטיל הוצאות.