ע"מ 54447-06-12

תקציר

המערערים, דימה נאמנות בע"מ ובעליה ארז יעקב בר-חיים, ערערו על החלטת פקיד השומה לסרב להכיר בהפסדיה של דימה משכרו של ארז ובחלק מההוצאות המוצהרות בדו"חות השנתיים של דימה. דימה נרשמה כחברה משפחתית, שארז היה הנישום המייצג שלה. בשנים המדוברות היא רכשה והשכירה בניין אחד בלבד. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לסווג את הכנסותיה של דימה כהכנסה "עסקית", שתאפשר קיזוז הפסדים מהכנסתו של ארז, או כדמי שכירות, שלא יאפשרו קיזוז כזה. בית המשפט קבע, כי המערערים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם כי הכנסתו של דימא אינה דמי שכירות, אלא הכנסה מעסק, ולכן לא ניתן לקזז את ההפסדים. עוד קבע בית המשפט כי יש להכיר בדימה כחברה משפחתית רק משנת 2007 ואילך, שכן הבקשה לרישומה ככזו הוגשה לאחר המועד האחרון לשנת 2006. מחלוקת נוספת בנוגע לניכוי חלק מהוצאותיה של דימא הוכרעה אף היא באופן חלקי לטובת המערערים. המערערים טענו כי נימוקי השומה לא פורטו, אך בית המשפט קבע כי חסרון זה לא הביא בהכרח לביטול השומה וכי שני הצדדים שיטחו מאז את נימוקיהם. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המערערים כי יש לקבל את הערעורים משום שפקיד השומה שהשתתף בדיוני ההשגה השתתף אף הוא בשומה, וציין כי פגם זה אינו מצדיק ביטול וכי מאוחר מדי בהליך להורות על עיון חוזר. לפיכך נדחו הערעורים בעיקרם, והמערערים חויבו לשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.