רבני 1197202/03

תקציר

העתירה לערער על סמכותו של בית הדין הרבני בעניין המשמורת בין בני הזוג המתגרשים נדחית. בית הדין הרבני מוכר כבעל סמכות לדון בנושא המשמורת והסדרי מגורי הילד, למרות הפגמים הפרוצדורליים בניהול התיק. סמכות זו נגזרת מסעיף 9 לחוק השיפוט של בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), הקובע כי די בהסכמת כל הצדדים כדי שבית הדין ירכוש סמכות, והסכמה יכולה להינתן בכל עת, גם מחוץ לתחום ההליכים בבית המשפט. במקרה דנן, התנהלות המערער – לרבות הגשת בקשות, מענה לבקשות והשתתפות בדיונים – מתפרשת כהסכמה ברורה לסמכותו של בית הדין, הן במהלך הקפאת ההליכים והן לאחריה. יתר על כן, הכרעתה של הרשות המקומית אינה שאלה משפטית מהותית; לפיכך, מוטל על בית המשפט באשדוד להמשיך ולדון בעניין, למרות שבתחילה סברו כי על בית המשפט בירושלים לדון בתיק. מכאן ואילך יש לתקן את הליקויים הפרוצדורליים, ובית המשפט מורה לפתוח את התיק מחדש תחת הכותרת המתאימה. המשיב נדרש לשלם את שכר הטרחה הנלווה, ואילו המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט מופחתות בסך 2,500 ₪, בהתחשב במחדלים הנלווים של שני הצדדים בהליכים המיותרים. פסק דין זה ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטיהם האישיים של הצדדים.