ת"פ 21546-06-24

תקציר

השופט קיבל את הטענה להתייחס לכל העבירות כאירוע אחד וקבע תחום ענישה אחד בהתחשב בכל העבירות. הערכים המוגנים שנפגעו עקב העבירות הם גופו, כבודו וביטחונו של המתלונן, לצד החוק ויכולתם של שוטרים לבצע את תפקידם. השופט הגדיר את הפציעות ברמה בינונית, בהתחשב בנסיבות האירוע. השופט שקל גם את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, לרבות אופיו האלים של הנאשם, היעדר נזק בלתי הפיך והרקע למעשים, והגיע למסקנה כי הם מהווים אלימות של מה בכך. השופט התייחס למדיניות הענישה בעבירות אלימות נגד בני משפחה, תוך שימת דגש על הנסיבות המחמירות והצורך בהגנה. בהתייחס למקרים דומים קבע השופט כי טווח הענישה ההולם הוא בין מספר חודשי עבודות שירות ל-15 חודשי מאסר. למרות חומרת העבירות, השופט נמנע ממאסר ובחר בעבודות שירות, בהתחשב בקבלת האחריות של הנאשם, בחרטה, בהיעדר עבירות אלימות אחרונות ובעמדת המתלוננת. השופט הדגיש את הצורך בתגובה עונשית תוך התחשבות גם בהשפעות השליליות של המאסר. לפיכך, נגזרו על הנאשם שבעה חודשי עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ומאסר מותנה מרתיע. בנוסף, חויב הנאשם לפצות את המתלוננת. השופט סיים את דבריו בהתוויית זכות הערעור וההשלכות של אי קיום צו עבודות שירות.