ת"א 2200/06

תקציר

פסק הדין דוחה הן את בקשת העותרת לעיון חוזר בהחלטה קודמת והן את בקשתה לדחות את התביעה על הסף על יסוד מספר טענות. ראשית, השופט דן בתקנות הנוגעות לבחינת החלטות על סעדים זמניים והחלטות אחרות, ומדגיש כי יש לבצע שינויים רק במקרים חריגים. השופט בוחן כל אחד מאירועי העותר ומוצא כי המסמך המקנה זכויות, הודעת תביעת הקיזוז ופסק הביניים הראשון אינם מהווים נסיבות חדשות המצדיקות שינוי בהחלטה הקודמת. באשר לבקשה לדחיית התביעה, מציינת השופטת בתגובתה לתשובת המשיב התנהלות פסולה של המבקשת בהרחבת היקף המחלוקת. השופט דוחה את טענות העותר ומסכים עם עמדת המשיב כי החלטת הבוררים לגופה של טענת המוניטין אינה מהווה צו בית משפט, מה גם שבית המשפט העליון קבע במפורש כי מחלוקת הרצון הטוב תתברר בבית המשפט הישראלי. עוד מדגישה השופטת כי החלטת בית המשפט העליון מחייבת ומהווה מסקנה מכרעת בעניין. השופט חולק גם על חוות דעתו של המומחה המשפטי של העותר, וסבור כי הן מיותרות וסותרות פסיקה קודמת. בנוסף, השופט דן בחריגים לאכיפת פסקי בוררות זרים ומגיע למסקנה כי לבוררים לא הייתה סמכות לדון בסוגיית המוניטין. השופט דוחה גם את טענותיו האחרות של העותר, לרבות אלה הנוגעות לכתב ההקצאה ולעמדת המשיב בבית המשפט המחוזי מרכז, וקובע כי אין בהן כדי להצדיק הכרה בפסק הביניים כצו בית משפט. לפיכך, נדחות הבקשות לעיון חוזר ולמחיקת התביעה, והעותר חויב בהוצאות בסך 50,000 ₪, כולל מע"מ.