ת"א 19508-03-20

תקציר

התובע, אליהו כהן, הגיש תביעה נגד הנתבע, יעקב הדאיה, בדרישה להשיב לו כספים ששולמו לו במסגרת שתי עסקאות נדל"ן שלא יצאו לפועל. מדובר ברכישת דירות שהיו אמורות להימכר בהנחה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל. התובע טען כי הדאיה פנתה אליו והציעה לסייע לו ברכישת דירות אלה. עם זאת, התברר כי העסקאות היו חלק מתרמית, הידועה בכינויה מבצע "עוקץ", והדירות מעולם לא נרכשו. בית המשפט נדרש להכריע האם התובע יכול להוכיח כי הכספים ששילם עבור העסקאות היו שלו ואם הדאיה אכן קיבל אותם. בנוסף, בית המשפט בחן את מידת מעורבותו של חדאיה בתרמית והאם הייתה עילה משפטית לחייב אותו להחזיר את הכסף. השופט פסק לטובת התובע אך באופן חלקי בלבד. נמצא כי התובע לא הוכיח כי העסקאות מומנו מכספו בלבד וכי קיימת יריבות ישירה בינו לבין חדאיה בנוגע לעסקה בירושלים. עם זאת, התובעת הצליחה להוכיח כי הדאיה אכן קיבלה את הכספים המדוברים. למרות טענות התובעת, בית המשפט לא השתכנע כי תפקידה של הדאיה חורג מעבר להיותה מתווכת או מגשרת גרידא. הראיות הצביעו על כך שתפקידה של הדאיה היה מוגבל לקשר בין קונים מתעניינים לבין הרמאים העיקריים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הדאיה לא הייתה חייבת להשיב את המקדמות בגין העסקאות, שכן סביר להניח שהן הועברו לצדדים אחרים. למרות זאת, בית המשפט הורה להדיה להשיב לתובע 55 אלף שקל דמי תיווך בגין שתי העסקאות, וכן 360 אלף שקל נוספים במקדמות בגין עסקת בני ברק, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן פסק בית המשפט לתובע הוצאות בסך 30,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין. בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי הדייה אמנם לא היה אחראי להשבת כל הכספים שדרש התובע, אך הוא אכן היה חייב בהחזר סכומים מסוימים הקשורים לדמי תיווך ומקדמות בגין עסקת בני ברק, בסך כולל של 415,000 ₪, בתוספת עלויות נוספות.