רע"פ 19/22

תקציר

בפסק דין זה נדחתה בקשת הערעור במה שעתיד להיות "גלגול שלישי" של התיק, שכן רשות זו שמורה רק למקרים חריגים הנוגעים לסוגיות משפטיות עקרוניות שאינן עניינו הפרטי של המבקש או במקרים של עיוות דין מהותי. עניינה של המבקשת לא עמד בקריטריונים אלה, חרף טענותיה העקרוניות. בית המשפט הדגיש את הכלל שנקבע כי פסילת הודאה לאחר מתן גזר הדין היא נדירה ביותר ונשקלת רק בנסיבות המצביעות על כך שהנאשם הודה באשמה שלא מרצונו או מבלי שהבין את השלכות הטיעון. המבקשת טענה כי ייצוגה היה גרוע, אך בית המשפט המחוזי מצא כי היא מבינה היטב את השלכות הודאתה. מפרוטוקול בית המשפט עולה כי היא הייתה מודעת לכך שהסדר הטיעון אינו מבטיח עונש ספציפי. יתר על כן, עיתוי בקשתה לחזור בה מהודאתה – שהוגשה למעלה מ-10 חודשים לאחר מתן גזר הדין – הצביע על חוסר שביעות רצון גרידא מהעונש שהוטל עליה ולא על טענה תקפה של אי הבנה, מה שהשפיע על בית המשפט לקיים את הפסיקה הראשונית. העונש שניתן תואם את חומרת העבירה, ואינו מאשר כל חריגה ממדיניות הענישה המקובלת או מהסדר הטיעון. משכך, נדחתה הבקשה לחזור בה מהודאתה, והמבקשת הונחתה לרצות את עונש המאסר שנגזר עליה כמתוכנן.