ת"א 2524/04

תקציר

השופט במקרה זה החליט לצדד בנתבעים ולדחות את טענות התובעים על הסף. התובעים, שהיו בעלים משותפים של בניין בתל אביב שנהרס עקב בנייה בלתי מורשית שביצעו הנתבעים, הגישו את תביעתם שבע שנים לאחר ביצוע ההריסה. על פי פסק הדין של השופט, התובעים היו מודעים לעבודות הבנייה שהובילו להריסה, או שהיו צריכים להיות מודעים להן, טרם ביצוע ההריסה, שכן הם ביקרו בנכס בתקופת השיפוץ ואף הגישו תביעה בגין עבודות אלה. לפיכך, תקופת ההתיישנות אינה מתחילה במועד בו נודע לתובעים על ההריסה. יתר על כן, השופטת קבעה כי גם אם תביעת התובעים הייתה מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות, היא עדיין הייתה נדחית מחמת שיהוי, שכן השיהוי המופרז בהגשת התביעה (כמעט 7 שנים) העמיד את הנתבעים בעמדת נחיתות ראייתית משמעותית, ולא היה לתובעים הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה. התובעים הגיעו לפשרה עם חלק מהנתבעים, והשופט החליט כי לא יהיה זה צודק לאפשר את התביעה נגד יתר הנתבעים, מה גם שבעלי הדין העיקריים כבר הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. כל צד אחראי לשכר טרחתו, קבע השופט, והתביעה נדחית.