ב"ל 2546/04

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב זכאותם של שלושה אלמנים תובעים, הנמנים על קיבוץ תובע, לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי הנתבע. השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם הכנסותיהם של האלמנים, כחברי קיבוץ, פוסלות אותם מקבלת קצבת שאירים. הנתבעת דחתה את טענותיהם בנימוק שהכנסתם עלתה על הסף המקסימלי. עם זאת, בית המשפט פוסק לטובת התובעים, בקובעו כי האלמנים זכאים לקצבה. באופן ספציפי, בית המשפט מפרש את החוקים והתקנות החלים באופן המצמצם את האפליה בין אלמנים לאלמנות, ומגיע למסקנה כי יש לחשב את הכנסות האלמנים על בסיס שעות עבודתם בקיבוץ, ולא על פי התשלומים בפועל המשולמים עבורם. מכיוון שאף אחד מהאלמנים לא עבד יותר מ-24 שעות שבועיות, הם נחשבים כעומדים בתנאי ההכנסה לקצבה. כמו כן, בית המשפט קובע כי זכאותם של שני אלמנים שנפטרו, מס' 2 ו-3, לקצבת שאירים התגבשה במועד הגשת תביעותיהם הראשוניות לנתבעת באפריל 2003. לפיכך, השאירים שלהם, אם בכלל, זכאים לקבל את הקצבה רטרואקטיבית למועד זה. בית הדין גם פוסק לתובעים שכר טרחת עורך דין ומאפשר להם לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.