ת"א 65555-01-19

תקציר

השופט קיבל את הטענה והטיל דרגות שונות של אחריות על הצדדים המעורבים. תביעת התובע לא התיישנה ולא היה שיהוי בהגשתה. התובע, שירש נכס מאמו, נמצא כמי שנושא ב-20% מהאחריות לכך שלא העביר את הזכויות בנכס על שמו באופן מיידי, מה שתרם לכך שההונאה נעלמה מעיניו. על נאשם 3, עורך דין שטיפל במסמכי הרישום המזויפים, הוטלה אחריות של 45%. הראיות הראו כי הוא או מי מטעמו היה בקשר ראשוני עם הרמאי. הנתבע מס' 2, רשם המקרקעין, נמצא רשלן בכך שלא ביצע בדיקות נאותות והוטלה עליו אחריות של 35%. השופטת קבעה כי נזקו של התובע מורכב משני חלקים: אובדן הרכוש בעת הגניבה, ואובדן ערך מוגדל בתקופה שמרגע הגניבה ועד גילויה. התובעת זכאית לפיצוי השווה לשווי הנכס בעת הגילוי, המוערך בכ-1,336,971 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ליום 16.10.2016. סכום זה, המשקף בצורה הטובה ביותר את עקרון השבת המצב לקדמותו, ישולם על ידי הנתבעים בהתאם לאחריותם המוטלת. התובע זכאי גם לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪, מתוכם 20% השתתפות עצמית בגין רשלנותו שלו. הנתבעים יישאו גם בהוצאות המשפט, הוצאותיו ושכר טרחת עורך הדין של התובע, המוערכים בכ-90,000 ₪, שוב בהתאם לאחריותם. הנתבעת מס' 3 אף תפצה את התובע בגין שכר טרחת המומחה. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שניתן בהעדר הצדדים ביום 5.9.2022.