ת"א 25196-11-16

תקציר

המחלוקת בין התובע לנתבע נסובה סביב הפיצוי הראוי לתובע כתוצאה מתביעת הפקעה. בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ואת הראיות הקיימות. באשר לחישוב הפיצוי בגין דמי חכירה אבודים, בית המשפט מצדד בחוות דעת המומחה שהוגשה מטעם בית המשפט, הקובעת את השיעור בשיעור של 6%. שיעור זה תואם את דמי החכירה הנהוגים בשוק וגובים מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בגין קרקע פנויה. רמ"י, כשחקן משמעותי בשוק המקרקעין הישראלי, קובעת את מגמת מחירי החכירה, ובית המשפט מוצא כי שיעור של 6% משקף כראוי את השווי שניתן היה להשיג בעסקה פרטית. שיעור זה עולה בקנה אחד גם עם פסיקות קודמות של בתי המשפט במקרים דומים, מה שמחזק את תוקפו. כמו כן, בית המשפט בוחן ודוחה את טענות הנתבע לפסילת חוות דעת המומחה, ומוצא אותה מקיפה, מפורטת ומבוססת על נתונים ונימוקים רלוונטיים. בית המשפט מדגיש את מעמדם המיוחד של מומחים הממונים על ידי בית המשפט ואת המשקל שניתן לחוות דעתם. מאחר שהנתבעת לא הציגה פגמים משכנעים בדו"ח המומחה, קובע בית המשפט כי יש לחשב את הפיצוי בגין דמי החכירה האבודים בשיעור של 6% לשנה משווי הקרקע המשתנה. קביעה זו תקפה מיום שהנתבע תפס חזקה במקרקעין ומחושבת לפי זכויות התובע בקרקע. בנוסף, זכאי התובע להחזר הוצאות נלוות מסוימות, לרבות שכ"ט שמאי, אגרת בית משפט ושכ"ט עורך דין, בסך 45,000 ₪. סכום הפיצוי כפוף להצגת מסמכים מקוריים המוכיחים את זכויות התובע והוא ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיהיו בו הפרשי הצמדה וריבית.