דב"ע נו/311 - 0

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דן בתביעה שהגיש מערער בדימוס שביצע עבודות מזדמנות ושירת במילואים בין השנים 1987 ל-1990, וביקש לתקן רטרואקטיבית את קצבת המילואים שלו בהתאם להכנסתו מעבודותיו המזדמנות. המערער טען, כי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי מזכה אותו בתיקון זה, וכי סיווגו על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"לא שכיר ולא עצמאי" אינו נכון. עם זאת, בית המשפט אישר את עמדת המכון כי המערערת נופלת לסיווג זה, המחייב שיעור אחיד של תגמול שירות מילואים בשיעור עיוור של הכנסה. סיווג זה ומבנה הפיצוי הקשור אליו אושרו כחוקיים. מאחר שתגמולי המילואים של המערער לא חושבו על פי הכנסותיו, אלא על פי "גמול המינימום" הקבוע, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהחלטת המוסד שלא לתקן את תגמולי המילואים של המערער בדיעבד. לפיכך נדחה הערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב-יפו, אשר דחה אף הוא את טענת המערערת. המפתח לפסק דין זה הוא אישור חוקיותו של מבנה התגמול האחיד למי שאינו מסווג כשכיר או עצמאי, תוך דחיית ערעורה של המערערת תוך הדגשה כי פסק דין זה חל דווקא על המצב העובדתי הנתון.