הפ"ב 43246-04-17

תקציר

פסק הדין מתווה את הסמכות המהותית לדון בתביעות לפי חוק הבוררות, הנתונה בדרך כלל לבית המשפט המחוזי, אך ניתן להעבירן לבית משפט אחר בנסיבות מסוימות. במקרה זה, בית המשפט בוחן האם הסכמת הצדדים לבוררות נבעה מיוזמת בית המשפט או מהסכמתם שלהם. מאחר שהחלטת בית משפט השלום לבוררות לא ציינה במפורש את מעורבותה, ובשל היעדר ראיות ליוזמת בית המשפט, נקבע כי הסכמת הצדדים נבעה מהסכמתם. לפיכך, הסמכות המהותית נתונה לבית המשפט המחוזי. בנוסף, הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק בבית משפט השלום, מה שמייתר את הצורך בהארכה. טענת המשיבים בדבר שיהוי בהליך המבקש נדחית, שכן סביר שבעל דין ישקול את האפשרויות המשפטיות העומדות בפניו לאחר מתן פסק דין, במיוחד במסגרת הזמן לערעור. ערעורו הראשוני של המבקש לבית משפט השלום, אף שנמצא בסופו של דבר כחסר סמכות, מוכר כדרך פעולה סבירה. משכך, נדרשים המשיבים לשאת בהוצאות המבקש בגין בקשה זו, בסך 3,000 ₪.