רע"א 8803-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **פסק דין - רע"א 8803-03-26 (בית המשפט העליון)** **רקע והצגת הבעיה המשפטית:** הבקשה לערעור דנן עוסקת בשתי החלטות של בית המשפט המחוזי: 1. **איסור הגשת תצהיר מאומת באיחור:** בית המשפט המחוזי סירב לאפשר למבקש 1 (להלן: "המבקש") להגיש תצהיר מאומת באיחור, וקבע כי ראיותיו יכללו רק את אלו שהוגשו עד למועד מסוים. 2. **חיוב בהפקדת ערובה:** בית המשפט המחוזי הורה למבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסך 60,000 ש"ח. השופטת רות רונן החליטה לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לגופו, בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. היא קבעה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. **ניתוח משפטי – התצהיר המאומת:** 1. **כלל התערבות בהחלטות דיוניות:** השופטת רונן פתחה בהדגשת הכלל לפיו החלטות הנוגעות לאופן הגשת תצהירים, לרבות מתן היתר להגשתם באיחור או הוצאתם מהתיק בשל איחור, הן החלטות דיוניות שבית המשפט לערעורים אינו נוטה להתערב בהן. היא ביססה זאת על פסיקות קודמות (רע"א 6685/21, רע"א 69967-03-25, רע"א 8007/20). 2. **הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות:** למרות הכלל, השופטת מצאה כי במקרה זה קיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. נסיבות אלו נבעו בעיקר מהאיחור בהגשת התצהיר המאומת, אשר נקשר באופן ישיר לשירות מילואים ממושך של בא כוח המבקשים. 3. **התחשבות במשרתי מילואים – חידוש משפטי ויישום:** * **העיקרון:** השופטת הדגישה את ההלכה הפסוקה, אשר באה לידי ביטוי ביתר שאת בתקופה הנוכחית, המחייבת בחינה ליברלית של בקשות המוגשות על רקע שירות מילואים פעיל של עורכי דין, ובפרט כאלה הנוגעות למועדי הגשה. היא ציינה כי שירות מילואים פעיל הוכר כ"טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה (ראו: 19220-10-24, 45793-11-24, המנ"א 18574-05-26). * **הצדקה:** עמדה זו מושתתת על האינטרס הציבורי בתמיכה במשרתי המילואים, וכן על ההכרה בהשפעה הממשית של שירות מילואים פעיל ומתמשך על חייהם, לרבות הצטברות עומס עבודה והשלכות על ניהול ההליך. * **יישום במקרה הנדון:** בענייננו, הוכח כי בא כוח המבקשים שירת במילואים במשך 128 ימים בתקופה הרלוונטית, פרק זמן משמעותי שיש בו כדי להקשות על ניהול רציף של ההליך. גם אם הוגשו בקשות אחרות, אין בכך כדי לשלול את הקושי הממשי שנוצר עקב השירות, במיוחד בהקשר להגשת התצהיר עצמו. 4. **אי התחשבות ראויה בהתנהלות הדיונית:** השופטת רונן הכירה בכך שהתנהלותם הדיונית של המבקשים הייתה בעייתית, וכי לא היה מקום לפרש את שירות המילואים כהמלצה לזלזל בהחלטות בית המשפט או להציב עובדות מוגמרות. עם זאת, היא איזנה זאת מול ההשלכה המשמעותית של מחיקת התצהיר על יכולתם למצות את יומם בבית המשפט. 5. **מניעת נזק דיוני למשיבים:** נקודה חשובה בהכרעתה הייתה שלא נגרם למשיבים נזק משמעותי שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. העובדה שנוסח התצהיר המאומת כבר צורף להודעת המבקשים ב-9.12.2025, עוד לפני מועד האימות הסופי, אפשרה למשיבים לדעת את קו הטיעון ולהיערך בהתאם. 6. **ההחלטה הסופית בנוגע לתצהיר:** לאור כל אלו, השופטת רונן קבעה כי היה מקום להתחשב בשירות המילואים, ולא היה מקום לשלול את האפשרות כי התצהיר יהווה חלק מחומר הראיות. חלף זאת, היא חי יבה את המבקשים בהוצאות המשיבים בסך 7,000 ש"ח. **ניתוח משפטי – הפקדת ערובה:** 1. **אופי דיוני של החלטות בנוגע לערובה:** בדומה להחלטות בנוגע להגשת ראיות, גם החלטות בדבר הפקדת ערובה נחשבות להחלטות דיוניות, וערכאת הערעור נוטה להימנע מהתערבות בהן, למעט במקרים חריגים (רע"א 1153/23, רע"א 1875/21). 2. **השיקולים להפקדת ערובה (תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי):** * **זכות הגישה לערכאות מול מניעת תביעות סרק:** השיקולים נועדו לאזן בין זכות התובע לגישה לבית המשפט לבין הצורך להבטיח כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו אם התביעה תידחה. * **שיקולים מרכזיים:** * **סיכויי התביעה:** הערכת סיכויי ההצלחה של התביעה. * **תושבות חוץ וקיום נכסים בישראל:** חשש מוגבר לקושי בגביית הוצאות ממי שאינו מתגורר בישראל ואין לו נכסים הרלוונטיים. * **מצב כלכלי של התובע:** שיקול פחות מרכזי, אך עשוי להילקח בחשבון. 3. **יישום במקרה הנדון:** * **תושבות חוץ וסיבת העזיבה:** בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכך שהמבקש מתגורר בארצות הברית, וכי עזיבתו את הארץ נבעה מקריסה עסקית. השופטת רונן אימצה קביעה זו, שכן היא מעוררת חשש מוגבר לקושי בגביית הוצאות, אף באמצעות מנגנוני הוצאה לפועל. * **הסתרת כתובת:** התעוררה טענה (שהובאה על ידי המשיבים) כי כתובת המבקש בארה"ב אינה ידועה, ואף הוסתרה, בניגוד למבקשת המתגוררת בישראל. השופטת ראתה בכך חיזוק לחשש מקושי בגבייה. * **קיום נכס מקרקעין:** המבקשים טענו כי קיים נכס מקרקעין שבבעלותם, העומד על למעלה מ-2.5 מיליון ש"ח, ממנו ניתן יהיה להיפרע. בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו השופטת רונן, דחה טענה זו. הסיבה לכך היא ריבוי ההערות והעיקולים הרשומים על הנכס, המונעים לראות בו בטוחה סבירה לכיסוי הוצאות משפט. יתרה מכך, הובהר כי מימוש נכס מקרקעין לצורך גביית הוצאות הוא פרוצדורה מורכבת, והוצאות המשפט אינן נהנות ממעמד מיוחד בסדרי הנשייה. * **התנהלות דיונית:** לבסוף, השופטת רונן הוסיפה כי הצורך בהפקדת ערובה מתחדד לאור ההתנהלות הדיונית של המבקשים, אשר גרמה להתמשכות ההליך ולחיוב המשיבים בהוצאות. 4. **ההחלטה הסופית בנוגע לערובה:** השופטת רונן לא מצאה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לחייב את המבקש בהפקדת ערובה בסך 60,000 ש"ח, וקבעה כי דין הערעור בעניין זה להידחות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **גמישות ביחס למשרתי מילואים:** פסק הדין מדגיש את הצורך בגמישות והתחשבות מוגברת מצד בתי המשפט בבקשות הקשורות לשירות מילואים פעיל, גם כאשר הן מתייחסות למועדי הגשה. זוהי הכרה בחשיבות השירות הלאומי ובקשיים הפרקטיים שהוא יוצר. * **איזון דיוני:** השופטת הפגינה יכולת איזון בין הצורך בשמירה על סדר דיוני, לבין הצורך בבירור האמת ובמתן הזדמנות הוגנת לצדדים. במקרה זה, האיזון הוביל להקלה מסוימת בנוגע לתצהיר, תוך פיצוי באמצעות הוצאות. * **הדגשת שיקולים בהפקדת ערובה:** פסק הדין מפרט ומדגיש את השיקולים המרכזיים המשפיעים על החלטה בדבר הפקדת ערובה, ובפרט את משקלה של תושבות חוץ, היעדר נכסים זמינים, והתנהלות דיונית לקויה. * **הבחנה בין תובעים:** ניכרת הבחנה ברורה בין המבקש (השוהה בחו"ל, עם עסקיו שקרסו) לבין המבקשת (השוהה בארץ), אשר באה לידי ביטוי בהחלטה לחייב רק את המבקש בהפקדת ערובה. * **פרשנות למגבלות נכס מקרקעין כבטוחה:** פסק הדין מבהיר כי עצם קיומו של נכס מקרקעין אינו מספיק להצדקת הימנעות מהפקדת ערובה, ויש לבחון את יכולת מימושו בפועל, במיוחד לנוכח ריבוי הערות ועיקולים. **סיכום:** פסק הדין מציג תמונה מאוזנת, אשר מכירה הן בחשיבות של משמעת דיונית והן בצורך להביא בחשבון נסיבות מיוחדות, כגון שירות מילואים. בעוד שהתערבות בהחלטות דיוניות היא נדירה, כאן השופטת מצאה כי שיקול הדעת הופעל בצורה שאינה נאותה נוכח נסיבות שירות המילואים, והורתה על קבלת התצהיר (בכפוף לתשלום הוצאות). לעומת זאת, בעניין הפקדת הערובה, השופטת סברה כי בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול הדעת שלו כראוי, בהתבסס על שילוב של תושבות חוץ, חשש לגביית הוצאות, ומצב הנכס.