ע"א 321/75

תקציר

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים לנדוי, ח' כהן ושמגר, נתן פסק דין בסכסוך השיפוטי שבין מערער למשיב. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם המשיב הוא עובד של המערערת, ובכך העניק סמכות שיפוט בלעדית לבית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה. בפסק דינו של השופט ח' כהן נקבע כי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה חלה כאשר שאלת יחסי עובד מעביד שנויה במחלוקת אמיתית. הואיל והחוזה בין הצדדים עמד בבסיס תביעת המערערת, והוא ביסס לכאורה מערכת יחסים זו, הרי שהתביעה מצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. עם זאת, השופט ח' כהן הבהיר כי הפרת חובתו של עובד שלא להתחרות לאחר העבודה היא עניין נפרד, עם עילות שאינן קשורות ישירות ליחסי העבודה, כפי שנפסק במקרה קודם (ע"א 1/73). תביעה ספציפית זו תידון בבית משפט אחר. השופטת הסכימה גם עם החלטת בית המשפט המחוזי להעביר את הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד לבית הדין לעבודה, למעט הטענה בדבר הפרת חובה לאחר העסקה. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב בסך 1,000 לירות.