ת"ע 12138-07-23

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה לפיה יש לחלק את כספי הביטוח על פי צוואתו האחרונה של המנוח, משנת 2022, בה הוכרזה התובעת (האישה) כמוטבת היחידה בעיזבון, לרבות כל פוליסות הביטוח. זה גובר על הגדרת המוטב הקודמת בפוליסת הביטוח משנת 1989. פסק הדין מתבסס על מספר הוראות דין ופסיקה. ראשית, היא מפנה לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרות לבית המשפט לפסוק על סמך כתב התביעה אם הנתבע אינו מגיש כתב הגנה. שנית, הוא דן בדיני הירושה ובדיני החוזים, תוך שימת דגש על חופש הדיספוזיציה המוקנה למצווים לצורך הסדרי ביטוח חיים, אשר פעמים רבות גוברים על דיני הירושה. שלישית, היא מפרשת את הצוואה על פי חוות דעתו של המצווה, ומדגישה כי על בית המשפט לכבד את רצונו של המנוח ככל האפשר. בנוסף, בפסק הדין מוזכרות הדעות השונות בפסיקה באשר לעיתוי ההודעה לחברות הביטוח על שינויים במוטבים. חלק מפסקי הדין מחייבים שההודעה תינתן במהלך חייו של המבוטח, בעוד שאחרים מקבלים הודעות שנמסרו לאחר הפטירה. עם זאת, השופט במקרה זה מצדד באחרון, מה גם שחברת הביטוח לא יצרה קשר עם המנוח לקבלת עדכונים, והנסיבות מצביעות על כוונתו של המנוח להשאיר את כספי הביטוח לאשתו. לבסוף, פסק הדין מורה על אי הוצאות, ונקבע כי חברת הביטוח פעלה נכון בחלוקת כספי הביטוח לתובע.