ע"א 741/79

תקציר

במקרה זה, חוזה למכירת מקרקעין בוטל כדין על ידי המוכרים עקב הפרה על ידי הקונים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המוכרים, התיר את ביטול החוזה אך חייב אותם להחזיר חלק מהכספים שהתקבלו מהקונים, תוך התאמות לאינפלציה. הרוכשים ערערו על פסיקת ההשבה, בטענה שחייבים להם יותר. בית המשפט העליון הבהיר מספר היבטים של דיני ההשבה, והדגיש כי ביטול חוזה אינו מבטל אותו לחלוטין אלא פוטר צדדים מהתחייבויות עתידיות. השבת רכוש נועדה למנוע התעשרות בלתי צודקת וצריכה לשקף ערכים ריאליים, במיוחד בתקופות של אינפלציה. הכסף שהוחזר צריך לשמור על ערכו הריאלי מרגע קבלתו ועד להשבת הכסף, ולדרוש התאמות לצורך הצמדה וריבית. בית המשפט דחה את העיקרון הנומינליסטי, בדרך כלל כוונה מנחה בדיני החוזים, משום שהוא עלול להוביל לעשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט העליון שינה את החלטת בית המשפט המחוזי כך שתכלול הפרשי הצמדה ותשלום ריבית של 3%, תוך התאמת ההשבה למדד יוקר המחיה. השופט ברק הוסיף ופירט כי השבה צריכה לשקף את ערכם האמיתי של הנכסים או הכספים המועברים כדי למנוע עשיית עושר ולא במשפט, תוך יישום עקרונות אלה על המקרה הנדון. בסופו של דבר, החלטת בית המשפט העליון איזנה בין ביטול חוזה לבין השבה הוגנת, תוך התחשבות במציאות הכלכלית כגון אינפלציה, תוך הבטחת השבה הוגנת של ערך ולא סכומים נומינליים.