בש"פ 7341/14

תקציר

הערעור מתייחס לבקשת המערער לעיין בחומרי חקירה מתיק פלילי נפרד (ת.ד. 26737-05-13) בו המתלונן בעניינו של המערער היה הנאשם. המערער קיווה לעשות שימוש בחומרים אלה – הנוגעים להתנהגותו האלימה של המתלונן – כדי לתמוך בהגנתו כי פעל מתוך הגנה עצמית. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה פעמיים את בקשת המערער לחשוף את חומרי החקירה, בנימוק שאין מדובר בחומר חקירה שיכול לסייע למערער וכי מסירת החומרים תפגע בזכויות הפרטיות של בת זוגה לשעבר של המתלוננת, אילנית. על ההחלטה השנייה הוגש ערר בנימוק שיש בה כדי להציג את אופייה האלים של המתלוננת ולחזק את הגנתו של המערער. לאחר שמיעת הערעור מצא בית המשפט כי אמנם החומרים אינם נחשבים לחומר חקירה, אך קיימת דרך לגיטימית לבקש את עיונם באמצעות תקנות בתי הדין לעבודה ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים). עם זאת, בית המשפט לא ראה תועלת נוספת למערערת בעיון בחומר המבוקש מעבר למה שכבר הוצע על ידי המשיב – פסק הדין המפורט בתיק האחר. פסק הדין יכול היה להימסר למערער, כאשר כל פרט פרטי יימחק על ידי בית המשפט המחוזי. הערעור התקבל אפוא, ופסק הדין בתיק האחר יימסר למערערת, אם כי תוך כפילויות מסוימות להגנה על הזכות לפרטיות, בתוך שבועיים מיום מתן ההחלטה.