עמ"נ 30361-08-13

תקציר

המערערת חויבה בארנונה על בסיס שטח נכס של 78 מ"ר במשך מספר שנים. עם זאת, בדיקה אקראית שערכה המשיבה (הרשות העירונית) העלתה כי שטח הנכס בפועל, לרבות גלריה, הוא 160 מ"ר. המשיב תיקן את שומת המס בהתאם והודיע על כך למערערת. המערערת טענה כי אין להחיל את התיקון רטרואקטיבית, תוך ערעור על תוספת המסים שנדרשו בגין התקופה שקדמה לתיקון. בית המשפט בחן את הפסיקה בנוגע לשינויים רטרואקטיביים בהחלטות מינהליות, המתרחשים בדרך כלל רק במקרים חריגים לאחר ששקל את אינטרס ההסתמכות של האזרח ואת עקרון סופיות ההחלטות המינהליות. מאחר שהמערערת לא ניסתה לתקן את הטעות קודם לכן, והשומה המקורית לא שיקפה את גודל הנכס בפועל, מצא בית המשפט כי התיקון הרטרואקטיבי של המשיב היה סביר. זאת ועוד, טענת המערערת כי שטח הגלריה אינו מנוצל ולכן אין לחייבו במס אינה רלוונטית על פי צו הארנונה. באשר להבדלי הריבית והצמדה לחוב המס המתוקן, דחה בית המשפט את טענת המערערת מאחר שהיא לא נטענה בפני ועדת הערר ונגזרה מהדינים החלים. במחלוקת נפרדת טען המערער כי ועדת הערר לא החליטה אם יש לחייב במס יתרת שטח גלריה של 8 מ"ר. בית המשפט בחן את החלטת הוועדה ומצא כי היא אימצה את ממצאי המדידה של המשיב, וחייבה את המערערת בשטח של 109 מ"ר. הוועדה המליצה על ביקורת נוספת לשנת המס 2013, שבית המשפט מצא אותה סבירה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, כאשר הערבות שהופקדה על ידי המערערת חלה בגין חיוב זה.