ת"א 615-02-11

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותי אחסנה למוצרי יבוא ויצוא, תבעה את הנתבעת, חברה המספקת שירותי עמילות מכס, בגין תשלום שירותי אחסנה הניתנים ללקוח משותף, דל. התובעת טענה כי קיים קשר חוזי ישיר עם הנתבעת, ועל כן עליה לשאת במלוא האחריות לתשלום החוב בגין אחסון הקורקינטים של דאל, מה גם שהנתבעת קיבלה 90% מהתשלומים מדאל, בעוד התובעת קיבלה רק 10% כעמלה. הנתבעת טענה כי לא הייתה יריבות ישירה בינה לבין התובע, אלא רק בין התובעת לדאל, ולכן היא לא הייתה אחראית למלוא סכום התביעה. הנתבעת טענה כי שימשה רק כמתווכת בין שני הצדדים וקיבלה עמלה של 10% עבור שירותיה. בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת הראיות שהוגשו, ומצא כי אכן התקיימו יחסים חוזיים בין התובע לנתבע, דבר המצביע על כוונת שני הצדדים להתקשר בהסכם מחייב. למרות שההסכם לא נחתם באופן פורמלי, התנהלות הצדדים הראתה קבלת ההצעה, והיעדר חתימות לא ביטל את תוקפה המשפטי. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההסכם אינו מטיל אחריות מוחלטת על הנתבעת לשלם עבור השירותים שניתנו לדאל. בית המשפט ציין כי שני הצדדים היו מודעים לכך שהתשלום היה תלוי בצד שלישי, דל, ובחרו במודע לעבוד עמו ללא צורך בביטחונות כלשהם, דבר המלמד על רשלנות מצד הצדדים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי דאל היה לקוח משותף של שני הצדדים, ולכן הן התובע והן הנתבע חלקו את האחריות לתשלום חובו. בית המשפט החליט כי מאחר ולתובעת אחריות גבוהה יותר לשמירה על זכויותיה, והנזק שנגרם לה גדול יותר, הנתבע ישלם לתובע 40% מהסכום הנתבע, לאחר ניכוי עמלה של 10%. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 92,530 ₪, צמודים למדד, ללא ריבית, מיום 27.7.2010 ועד לתשלום בפועל, בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין. כל צד יישא בהוצאותיו.