ת"א 1130/05

תקציר

התובע, נהג אוטובוס של הנתבעת מס' 2, טען כי נפגע בתאונת דרכים במהלך עבודתו. על פי עדותו, הוא עלה והתניע את האוטובוס בשעה 4:45 לפנות בוקר ב-10 בנובמבר 2004, והלך לחדר הנהג להפסקת קפה בזמן שהמנוע התחמם. בעודו יורד במדרגות האוטובוס הוא נפל ושבר את כף ידו ובוהן רגל ימין. הנתבעים הכחישו כי התאונה התרחשה כמתואר וטענו כי גם אם כן, אין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. השופט, לאחר שבחן את הראיות והעדויות, פסק לטובת התובע. הם האמינו לגרסתו וקבעו כי אכן מדובר בתאונת דרכים, מה שהופך את הנאשמים לאחראים לפציעתו. מספר עדים העידו על נסיבות התאונה. התובע, שהיה עד הראייה היחיד, תיאר כיצד ירד מהאוטובוס ונפל במדרגות. עדים נוספים אישרו את נוכחותו של התובע לאחר התאונה. למרות שהתעוררו סתירות ושאלות לגבי השתלשלות האירועים המדויקת לאחר הנפילה, השופט מצא את עדויות התובע ועדיו אמינות. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים המערערות על אמינותו של התובע בשל חוסר יכולתו להיזכר בתאונות עבר ובבעיות בריאותיות, בהתחשב באירועים המדוברים שאירעו לפני שנים. כמו כן, קבעה השופטת כי ירידתה של התובעת מהאוטובוס הייתה חלק משימוש ברכב לצרכי תחבורה. למרות שהתובע התכוון להמתין עד שהמנוע יתחמם לפני הנהיגה, מעשיו עדיין היו קשורים קשר הדוק למטרת ההובלה. לפיכך, התאונה, שאירעה במהלך הירידה, נחשבת לתאונת דרכים. הנתבעים חויבו לפצות את התובע בגין נזקיו ולשלם 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין. כמו כן הזמינה השופטת את הצדדים להגיש טיעונים בדבר מינוי מומחה רפואי להערכת נזקי התובע.