ת"א 33076-03-18

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב חוזה שנחתם בין התובע, עורך דין, לבין הנתבע, לקוחו. על פי החוזה, התובעת תאתר את ירושת הנתבעת מקרוביה שנפטרו בתמורה לאחוזים משוויה, לרבות שכר טרחת עורך דין בגין הטיפול בתיק. התובעת טענה כי הנתבעת ביטלה את החוזה שלא כדין וביקשה מבית המשפט לפסוק כי החוזה תקף עד למועד הסיום ולהורות לנתבעת לשלם לתובעת את שכר טרחתו עבור השירותים שניתנו לה ואת שווי המידע שנמסר לה. בית המשפט היה צריך לקבוע אם החוזה תקף ואם כן, עד מתי; האם ביטול החוזה על ידי הנתבע היה כדין; וסכום שכר הטרחה לו זכאי התובע. השופט פסק לטובת התובע בכל שלושת הסעיפים. החוזה נמצא תקף וביטולו על ידי הנתבעת שלא כדין, שכן הסיבות שניתנו לביטול - הטעיה ואי שביעות רצון מהשירותים - לא היו מוצדקות. השופטת קבעה כי החוזה תקף עד למועד סיומו, 27.8.17, והורתה לנתבעת לשלם לתובעת 27.5% מהשווי הנקי של זכויותיה בירושה, וכן 40,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה מתבסס על מספר ממצאים. ראשית, השופטת קבעה כי התובעת מסרה לנתבעת את המידע על הירושה שלה והשלימה את תהליך זיהוי היורשים בפני האפוטרופוס הכללי. שנית, נמצא כי הנתבע לא הוטעה, שכן בחוזה צוין בבירור כי התובע מוכר מידע וכי הנתבע ניהל משא ומתן מקיף על התנאים טרם החתימה. שלישית, השופטת קבעה כי חוסר שביעות הרצון של הנתבע משירותיו של התובע היה עילה שהועלתה בדיעבד, רק לאחר שנחשף שווי הירושה והנתבע ביקש לשלם פחות שכר טרחה ממה שהוסכם בתחילה. לבסוף, נפסק כי התובעת זכאית למרבית שכר הטרחה שהוסכם עליו בחוזה - 25% מהשווי הנקי של הירושה עבור מסירת המידע ומחצית מ-5% הנותרים (2.5%) עבור תחילת תהליך זיהוי הבעלים בפני רשם המקרקעין. עם זאת, מאחר שהליך זה לא הושלם לפני סיום החוזה, התובע לא היה זכאי לתשלום האחרון.