בג"צ 962/07

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה שביקשה למנוע את הליך השימוע לנשיא מכהן, תוך שימת דגש על נימוקים פרוצדורליים ומהותיים כאחד. את העתירה יזם עותר ציבורי ללא קשר ישיר או עקיף למקרה, במטרה לשמור על מעמדה המיוחד של הנשיאות, שנשקל מעבר לאינטרסים של הנשיא הנוכחי. בית המשפט הטיל ספק בנכונותה של עתירה ציבורית בהקשר זה, במיוחד כאשר הנשיא עצמו לא התנגד להליך השימוע ואף ביקש לדחות את העתירה. מצב זה המחיש כיצד טענותיו של העותר הציבורי סותרות במישרין את האינטרסים של הנשיא, וחותרות תחת תוקפה של העתירה. בנוסף, השיהוי המשמעותי בהגשת העתירה נתפס כבלתי מוצדק, שכן החקירה הפלילית כבר התנהלה ללא הפרעה. בית המשפט התייחס גם לשאלת החסינות הפרוצדורלית, והבהיר כי היא אינה חלה על הליכים לפני הגשת כתב אישום כמו חקירות ושימועים, שכן החוק נועד לאזן בין ההגנה על כבוד הנשיא לבין שלטון החוק והשוויון בפני החוק. פרשנות זו קיבלה חיזוק הן מהמסגרת הלשונית והן מכוונתו החקיקתית של חוק היסוד. הפיטורים נתמכים גם בכך שזכותו של הנשיא לשימוע נחשבה לחלק בלתי נפרד מהצדק ומההליך ההוגן. בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה כי העתירה נעדרת עילה ואין להמשיך בה, והדגיש את החשיבות לאפשר לחקירה ולשימוע להתקדם במסלולם הנדרש למען מיצוי הדין המשפטי והציבורי כאחד.