עת"מ 24979-04-13

תקציר

העותרת ביקשה עיון חוזר בתשובת המועצה המשיבה בדבר חישוב חובו של העותר בגין היטל ביוב. העותרת חויבה במקור בסכום של 1,972,360 ש"ח בגין היטל הביוב, ושילמה מקדמה בסך 800,000 ש"ח, וסכום נוסף בסך 382,292 ש"ח למינהלת אזור התעשייה, כך שהותירה יתרה בסך 790,068 ש"ח. בעקבות ערעור הוחזר לעותר תשלום יתר בסך 1,438,480 ש"ח והותירה יתרה חדשה בסך 1,590,067 ש"ח. העותר טען כי יתרת הסכום חושבה באופן שגוי, ויש לנמוך ממנה, וכן חלק על זכותו של המשיב לפתוח בהליכי גבייה. השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות העותר - שיעורי הריבית שהגיש המשיב היו כדין, ובחירתו של העותר לדרוש החזר יצרה את פערי הריביות עליהם התלוננה. זאת ועוד, חישובי המשיב לגבי החוב נמצאו נכונים, ולמשיב הייתה זכות לפתוח בהליכי גבייה מאחר שהעותר הסכים לשלם את החוב, גם אם הסכום המדויק היה שנוי במחלוקת. עם זאת, השופט המליץ למחוקק להבהיר את מסלולי הגבייה השונים העומדים לרשות הרשויות המקומיות כדי למנוע מחלוקות עתידיות, וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בנסיבות המקרה. משכך, דחה השופט את העתירה, וקבע כי יש לשלם את חוב היטל הביוב שחבה העותרת למועצה.