ה"פ 26054-01-13

תקציר

המבקשים ביקשו לבטל שני הסכמים. הראשון היה הסכם פשרה אשר הכריע בשני ערעורים שיזמו המבקשים בנוגע לשומות אזרחיות שנקבעו על ידי המשיבים. הסכם זה אושר על ידי בית משפט ונתן להסדר פשרה תוקף של פסק דין. ההסכם השני שהמבקשים ביקשו לבטל היה הסכם שומה שנחתם בין המבקשים לבין המשיב השני, שנבע מהסכם הפשרה עם המשיב הראשון. המבקשים טענו כי יש לבטל את ההסכמים משני טעמים. ראשית, נפל פגם בכריתת ההסכמים מחמת הטעיה, כפייה ועושק. לטענתם, הם הוטעו על ידי המשיבים להאמין כי רשות המסים הישראלית העבירה כספים מסוימים לרשות הפלסטינית, מה שהתברר מאוחר יותר כלא כך. עוד נטען, כי ההסכמים נחתמו בכפייה משום שהמשיב הראשון איים להגיש כתב אישום נגד המבקשים אם לא יחתמו ובהתחשב במצבם האישי והכלכלי של המבקשים, לא נותרה להם ברירה אלא להסכים. שנית, המבקשים טענו כי חל שינוי נסיבות מהותי, אשר יקבע כי קיום הסכם הפשרה אינו צודק. לטענתם, לאחר חתימת ההסכמים הגיעו לידיהם מסמכים המעידים כי עסקאות מסוימות, שנחשבו פיקטיביות, אכן אמיתיות. המשיבים חלקו על טענות אלה והדגישו כי המבקשים היו מיוצגים על ידי משפטנים ורואי חשבון לאורך כל המשא ומתן. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם בדבר הטעיה או כפייה וכי הטענה בדבר שינוי הנסיבות המהותי לא עוגנה במסמכים כתובים כלשהם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו כי נפלו פגמים כלשהם בכריתת ההסכמים. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת המבקשים והורה להם לכסות את הוצאות המשיבים, בסך 30,000 ₪.