בר"מ 4091/24

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד בעניין היטל השבחה, סוג של מס. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אישר את החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז מרכז, אשר ביטלה דרישה לתשלום היטל כאמור. המערערת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה של המועצה האזורית גזר, ביקשה לחייב בהיטל השבחה לחברה שרכשה זכויות במקרקעין שבסמכות המועצה האזורית. השאלה המרכזית הייתה האם סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה חל על מקרה זה. סעיף זה פוטר חוכרים ותיקים של מקרקעי ישראל המשמשים לחקלאות מתשלום היטל השבחה אם שינוי ייעוד הקרקע והחוכר אינו יכול להשתמש בקרקע לפי ייעודה החדש ללא תיקון חוזה החכירה. במקום זאת, יחול הסכם תשלומים שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל לבין הרשויות המקומיות. בית המשפט המחוזי הסכים עם מסקנת ועדת הערר כי התקיימו כל שלושת התנאים לפטור זה. ראשית, בית המשפט מצא כי הקרקע הוחכרה לשימוש חקלאי, למרות שיועדה ל"מלאכה" במצב התכנוני הקודם. שנית, ייעוד הקרקע השתנה משימושים חקלאיים לשימושים לא חקלאיים. שלישית, הסכם החכירה המקורי לא איפשר לקיבוץ להשתמש בקרקע לייעודה החדש, ומכאן הצורך בחכירה חדשה בין החברה לבין מנהל מקרקעי ישראל. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי הקרקע יועדה לתעשייה במצב התכנוני הקודם, ומשמעות הדבר הייתה שסעיף 21 אינו חל. בקשת רשות הערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים נדחתה משום שלא העלתה שאלה משפטית בעלת השלכות רחבות מעבר למקרה הנדון, ולכן לא עמדה בקריטריונים למתן ערעור כזה. בית המשפט הדגיש כי הבקשה רק חזרה על טיעונים משלבי התדיינות קודמים ולא הצדיקה גלגול שלישי של התיק. בנוסף, בית המשפט לא ראה צורך למנוע עיוות דין. מאחר שלא התבקשו תגובות מהמשיבים, לא נקבע צו להוצאות.