ע"ז 30661-08-18

תקציר

השופט פותח בהקדמה כי דין ההתנגדות לצוואה, שכן הראיות מראות כי המנוח היה כשיר לחתום על הצוואה, ואין פגמים מהותיים בצוואה. המתנגדים ביססו את טענותיהם על שלוש טענות: השפעה בלתי הוגנת, מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה ופגמים צורניים בצוואה. השופט דן בהרחבה במקורו ובחשיבותו של חוק הירושה, תוך שימת דגש על זכותו של אדם לחלק את נכסיו כראות עיניו. באשר לטענה להשפעה בלתי הוגנת, השופט מדגיש את מצבו הרפואי של המנוח אך בסופו של דבר דוחה את הטענה, תוך שהוא מצטט עדויות מומחים ואת צלילותו הקוגניטיבית של המנוח גם לנוכח מחלה. השופט מנתח בפירוט את ארבעת מבחני העזר לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת ומגיע למסקנה כי המנוח היה עצמאי, צלול ולא נתון להשפעה כלשהי. מערכת היחסים בין המנוח, ילדיו והנאשם נבחנת, כאשר השופט מעדיף את תיאוריו של האחרון על מערכת יחסים אוהבת עם המנוח על פני תיאורי המתנגדים. השופטת דוחה גם את הטענות לפגמים צורניים בצוואה, ורואה בהן פרטים טכניים קלים שאינם משנים את תוקפה של הצוואה או מעבירים את נטל ההוכחה. ככלל, השופט שוכנע כי הצוואה משקפת את כוונותיו האמיתיות של המנוח ופוסק לטובת הנתבע ומאפשר את קיום הצוואה. המתנגדים נדרשים לשלם 40,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.