ע"ב 2595/01

תקציר

פסק הדין דן בזכויות העובדים הזרים בענף המלונאות באילת, כפי שהן מפורטות בהסכם הקיבוצי ובנספח אילת. בית המשפט קובע כי לשונם הפשוטה של הסכמים אלה אינה מבחינה בין עובדים זרים לבין עובדים ישראלים, ולפיכך יש לראות בעובדים זרים עובדים בעלי זכויות זהות לאלה של תושבי ישראל. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי הצדדים להסכם מעולם לא התכוונו להחריג עובדים זרים, וניסיון ההתאחדות לעשות זאת נדחה על ידי ההסתדרות. יתר על כן, בית המשפט מדגיש את פגיעותם של העובדים הזרים ואת יכולתם המוגבלת לדרוש את זכויותיהם, ולכן אין זה צודק לשלול מהם זכויות אלה דה יורה משום שהן אינן נאכפות דה פקטו. לפיכך, התובע, עובד זר, זכאי לאותן זכויות כמו עובדים ישראלים בענף המלונאות, לרבות סעדים כספיים, כאמור בפסק הדין מיולי 2003. בנוסף, בשל המסר המרתיע שהועבר לעובדים הזרים על ידי התנהלות ההתאחדות, בית המשפט מורה להתאחדות לפצות את התובע בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. פסק דין זה בא להכיר במאמציהם של עובדים כמו התובע לעמוד על זכויותיהם כנגד ארגוני מעסיקים. האגודה רשאית לערער על פסק הדין בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.