ע"ע 487/05

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת בית המשפט האזורי בבאר שבע לאשר פשרה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, שעניינה תביעת המערער לפיצויי פיטורים נוספים מהמשיב, מעסיקו לשעבר. המערער, שעבד אצל המשיב משנת 1984 ועד שנת 2001, טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 35,000 ₪, אך המשיב טען כי אינו זכאי לפיצוי כלשהו, או לחילופין ל-16,018 ₪ בלבד. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב ופסק למערער 2,000 ₪, החלטה עליה ערער המערער. המערערת טענה כי יש לבטל את פסק הדין של בית הדין האזורי כפי שניתן על ידי הרכב חלקי, ויש בו טעות גלויה וקיצונית. הם טענו כי העסקתו של המערער לא נקטעה על ידי תקופות סגירה, וכי על פי סעיף 11(י) לחוק פיצויי פיטורים, הוא זכאי לפיצויי פיטורים שכן התפטר לאחר שמלאו לו 65. כמו כן, נדרשה המשיבה להשלים את פיצויי הפיטורים על פי ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה. המשיב, לעומת זאת, טען כי פסק הדין צריך לעמוד כפי שניתן בהסכמת הצדדים והיה סביר והוגן. עוד נטען, כי המערערת התפטרה בטרם מלאו לה 65, וכי הפרשותיה לקופת המערערת מילאו את התחייבויותיה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לבית הדין האזורי נתונה הסמכות לפסוק בפשרה, וכי אכן נפלה טעות משפטית מובהקת בפסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר. יחסי העבודה של המערער עם המשיב לא הופרו עקב היעדרותו במהלך הסגרים, והוא היה זכאי לפיצויי פיטורים שכן התפטר לאחר שמלאו לו 65, בניגוד להנחה שנקבעה בפסק דינו של בית הדין האזורי. זאת ועוד, ההפרשות שביצע המשיב לקופת המערערת לא היוו תחליף לפיצויי פיטורים. לפיכך, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי על המשיב לשלם למערערת פיצויי פיטורים בסך 22,000 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד ההתפטרות.