פ"א 38762-07-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באילת, שהרשיע את המערערת בגידור שטח של 12,000 מ"ר והצבת שלוש מכולות במקום ללא ההיתר הנדרש, בניגוד לסעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה. המערער טען כי לא ניתן לו משפט הוגן בשל מחדלו של עורך דינו הקודם, כי פסק הדין אינו ראוי על סמך חומר הראיות וכי העונש מופרז. בית הדין לערעורים דחה את הטענות ודחה את הערעור. בית המשפט קבע כי זכותו של המערער למשפט הוגן לא נפגעה, שכן הבחירה שלא להעיד או להציג טיעון הגנה הייתה סיכון מחושב שנטל המערער עצמו. זאת ועוד, המערער לא הצליח להוכיח כי הייצוג על ידי עורך דינו הקודם גרם לעיוות דין, מה גם שהראיות שביקש להגיש לא זיכו אותו. עוד קבע בית המשפט כי קיימות ראיות מספיקות לביסוס ההרשעה וכי העונש הולם. בערעור לא נקבעה עילה להתערבות, ולפיכך פסק הדין וגזר הדין המקוריים נשמרו.