ע"פ 491/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק ביזיון בית המשפט, כאשר בעבר נמצא כי המערער נטל מחשבים ולאחר מכן נכלא בגין אי ציות להוראת בית המשפט להחזירם או למסור מידע על מיקומם. השאלה העומדת על הפרק היא האם המשך מאסרו של המערער מוצדק, בהינתן שהוא עומד על טענתו כי המחשבים אינם ברשותו וכי הפעולה הנדרשת אינה אפשרית עבורו לביצוע. בית המשפט מכיר בכך שאמנם לא ניתן לקבל את טענת המערער להלכה, אך בפועל יש טעם בטענתו כי המעשה הנדרש ממנו עשוי שלא להיות בגדר יכולתו. הם מביאים בחשבון גם את חלוף הזמן ואת ההשפעה על חירותו של המערער, במיוחד לאור העובדה שמדובר בצו המאסר הרביעי והמערער כבר ריצה מחצית מתקופת המאסר הנוכחית. השופטים מגיעים למסקנה כי המשך ריצוי העונש יהיה חסר תוחלת, ותחת זאת מורים על שחרורו של המערער, תוך השארת מקום לבית משפט קמא לשקול מחדש כל בקשה עתידית בעניינו ולהטיל סנקציות במידת הצורך.