ת"א 5474-07-21

תקציר

התובעת, מורה לאמנות בקיבוץ אפיקים, יצרה ספסל מפוסל במסגרת פרויקט אקולוגי שמטרתו מיחזור צמיגים ישנים. העבודה בוצעה בשיתוף פעולה עם חברי קיבוץ נוספים וילדים. עם זאת, הספסל החל להתפורר עם הזמן ובסופו של דבר נהרס כאשר הקיבוץ שיפץ את מגרש המשחקים. התובעת טענה כי הנתבעת, האגודה החקלאית השיתופית קיבוץ אפיקים, הפרה את זכויות היוצרים שלה בכך שהרסה את הספסל ללא רשותה ותבעה פיצוי בסך 200,000 ₪. הנתבע טען כי הספסל אינו יצירה מקורית ולכן אינו מוגן בדיני זכויות יוצרים. בנוסף, הם טענו כי התובעת לא הוכיחה בעלות בלעדית על הספסל וכי סירובה להעבירו אחראי להריסתו. עוד טענה הנתבעת כי טענת התובעת לא נעשתה בתום לב, שכן הספסל הפך למפגע בטיחותי. בית המשפט בחן את סוגיות המקוריות, הקיבעון והפרת זכויות היוצרים הנטענת של התובע. נמצא כי בעוד שהספסל עמד בדרישת הקיבוע, הוא נכשל במבחן המקוריות, שהוא תנאי מכריע להגנה על זכויות יוצרים. הרעיון לספסל לא היה של התובעת, ויישומו לא היה ייחודי או עצמאי. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא עמדה במבחן היצירתיות, שכן עיצוב הספסל לא העיד על מחשבה יצירתית רבה בניסוחו. משכך, קבע בית המשפט כי יצירתו של התובע אינה מוגנת בדיני זכויות יוצרים, ולפיכך הנתבעת לא הפרה זכות יוצרים כלשהי. תביעת התובעת לפיצויים נדחתה, והיא חויבה לשלם לנתבע 12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ושכ"ט עורך דין.