בש"פ 4112/21

תקציר

בית המשפט קבע כי המבקש, שהואשם במספר עבירות רכוש, יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשחררו לקהילה טיפולית ערערה התביעה ובוטלה לאחר מכן. לפני בקשת המבקש לערער על החלטה זו, נקבע כי המבקש לא עבר הליכי שיקום משמעותיים טרם מעצרו וכי הנסיבות אינן מצדיקות את שחרורו לקהילה טיפולית. התנהגותו בעבר, חוסר ההצלחה בניסיונות שיקום קודמים והסכנה הפוטנציאלית שהוא מהווה לחברה היו כל הגורמים ששיחקו נגדו. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי החלטת הערכאה הנמוכה סותרת את המלצת שירות המבחן וחורגת מהוראות חוק המעצרים. המבקש טען כי שגה בית המשפט בפרשנותו לחוק וכי יש להתחשב בגילו המתקדם ובמסירותו להליך השיקום. עם זאת, בקשת הערעור נדחתה בנימוק שהיא לא העלתה סוגיות עקרוניות מעבר למקרה הפרטני וכי לא היו נסיבות חריגות המצדיקות זאת. בנוסף, בית המשפט מצא כי עברו של המבקש, לרבות אי השלמת תכניות שיקום קודמות וסיכויי ההצלחה הנמוכים הפעם, אינם מצדיקים את שחרורו. ההחלטה להותירו במעצר התבססה על הראיות הקיימות ונעשתה בהתאם לפסיקה מבוססת.