מ"ת 11815-12-21

תקציר

הכרעת הדין דנה ברף הראיות הנדרש לטענת שחיקה, וקובעת כי עדויות העדים המומחים אינן מהוות כרסום מהותי ומשמעותי בראיות כדי למוטט את תיק התביעה. עם זאת, השופט בוחן ביסודיות את הראיות שהוצגו בתיק ומוצא קשיים ראייתיים ניכרים ביחס לאישום ברצח. השופט מציין כי חוות הדעת של המומחים לא השתנו, ועדותו של חוקר הזירה אינה תומכת בטענת התביעה. הסתמכותו של כתב האישום על חוות דעתו של ד"ר יגלה, חסר מומחיות רלוונטית, מעלה ספק לגבי מסקנתו כי חוסר התנועה של המתלוננת מצביע על גורם חיצוני המונע ממנה להשתחרר. יתר על כן, השופט מדגיש סתירות בצילומי הזירה ובגרסת הנאשם לאירועים. השופט משרטט מספר קשיים ראייתיים בתיק התביעה, ובהם מסגרת הזמן של האירוע, מצבו הפיזי והנפשי של הקורבן והיעדר מאבק או סימנים לשיבוש ראיות. מיקום ידיו של הקורבן והיעדר פצעי הגנה מעמידים בספק את התיאוריה לפיה הנאשם מנע מהקורבן לזוז או לנשום. מעדויות העדים, בהם המאבטח וחבריו של הקורבן, עולה כי הנאשם עזב את המקום ברוגע, דבר שקשה ליישב עם הנרטיב של התביעה. גם המניע לביצוע העבירה אינו ברור, שכן אין ראיות לריב או כעס בין הנאשם לקורבן לפני האירוע. בנוסף, דבריו ותגובותיו של הנאשם בחקירתו תומכים בטענתו כי סבר שהקורבן היה בחיים כשעזב את המקום. השופט מדגיש כי ראיות נסיבתיות במקרה זה אינן מובילות למסקנה מפלילה אחת וכי קיים הסבר חלופי הגיוני למות הקורבן. משכך, מוצא השופט קשיים ראייתיים מהותיים ביחס לאישום ברצח, אשר עשויים להשפיע על שאלת המעצר. הכרעת הדין אינה מצדיקה מוסרית את מעשיו של הנאשם, אלא מתמקדת בניתוח ראייתי גרידא בשלב זה של המשפט. השופט מגיע למסקנה כי אמנם השחיקה לא הוכחה דיה, אך קיימות ראיות תקפות לכאורה לעבירות פחותות, אם כי קיימים קשיים משמעותיים ביחס לאישום ברצח בנסיבות מחמירות.