ע"א 6050/06

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. הבקשה המקורית לסילוק על הסף הוגשה על ידי המערערים בנימוק שהשופט כבר גיבש דעה בתיק, כפי שעולה מהצעה שהוגשה למערערים לשקול למשוך את תביעתם. בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיכוב הליכים, ותחת זאת שמע את יתר העדויות והחליט כי התיק יכול להימשך. המערערים ערערו על החלטה זו, בטענה כי דעתו של בית המשפט הייתה מוטה ובלתי ניתנת לשינוי, ולכן יש לדון בה בפני הרכב אחר. עם זאת, שופט הערעור דחה את הערעור. הם קבעו כי ניסיונו של בית משפט קמא להגיע לפשרה ולסיים את הדיון אינו מעיד אוטומטית על משוא פנים או משוא פנים. השופט התייחס לפסקי דין קודמים שתמכו בעמדה זו והדגיש כי ההליך השיפוטי מחייב את בית המשפט לגבש הנחות לגבי סבירות התביעות, אותן ניתן לשנות במהלך ההליך המשפטי. שופט הערעור הסכים עם החלטת בית המשפט קמא בקובעו כי אין כל אינדיקציה לחוות דעת "נעולה" וכי בית המשפט יכול לגשת לתיק ללא משוא פנים. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים.