פש"ר 1896/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה שהגיש עו"ד ז. לביא, הנאמן על נכסי נגה אלקטרוניקה בע"מ, הנמצאת בהקפאת הליכים. לביא ביקש את אישור בית המשפט להעסיק עורכי דין ממשרדו בתעריף של 100 דולר לשעה ו-50 דולר לשעה למתמחים, עם מקסימום 250 שעות עורך דין ו-130 שעות מתמחה בחודש לאורך כל תקופת ההקפאה. הבקשה נתקלה בהתנגדות מצד כבוד השופט אלשיך ורדה, שטען כי התעריפים המוצעים גבוהים יתר על המידה ואינם מוצדקים. השופט הדגיש את הצורך להגן על האינטרסים של נושי החברה, ובפרט אלה שאינם מובטחים, וציין כי התקנות המסדירות מצבים כאלה נועדו לאזן בין התגמול לבין ההשלכות הכספיות על הנושים. ההחלטה מדגישה את כוונת מחוקק המשנה למנוע עומס על כספי הנושים בשכר טרחה רגיל, ומדגישה כי יש להצמיד את התגמול להישגי נושאי המשרה ולביצועי החברה. השופטת התייחסה לסעיפים 11 ו-12 לתקנות החברות, המגבילים נושאי משרה מלתבוע תגמול מיוחד עבור שירותים מקצועיים ולהעסיק אנשי מקצוע חיצוניים ללא אישור מראש. פסק הדין מפרש סעיפים אלה באופן הרמוני, ומדגיש כי בית המשפט לא צריך לאשר תעריפים העוקפים את המגבלות הרגולטוריות. במקום זאת, יש למנות עורכי דין כבעלי תפקידים או להעסיק יועצים חיצוניים על בסיס שכר טרחה באחוזים. החלטת השופט הושפעה גם מההבנה כי עורכי דין המעורבים בהליכי חדלות פירעון צריכים להיות מודעים לתנאים ולתגמול הכרוכים בהם. משכך, נדחתה הבקשה לאישור העסקתו של משרד הנאמן בשיעורים המוצעים, והשופט קבע כי על הנאמנים להעריך את היקף העבודה והתגמול הצפוי בטרם יקבלו מינויים אלה.